<h1>תניא רבתי סימן צ"ב</h1>
<h2>דף קלב.</h2>
ומצותה ביום דכתיב (ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול וגו' ואפילו בשבת וכל שכן ביום טוב. וכל היום כשר אלא שזריזין מקדימין למצות. ובין בזמנה ובין שלא בזמנה אינה אלא ביום.
<h2>דף קלה.</h2>
תנו רבנן ערלתו ודאי דוחה שבת. ולא ספק. כגון ספק בן ז' ספק בן ח'. ולא נולד כשהוא מהול. ר' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחה את השבת. ואם לא מל הוא ענוש כרת. ונולד כשהוא מהול לתנא קמא צריך להטיף ממנו דם ברית לדעת ר"ת. אבל הגאונים פסקו דאין מחללין עליו את השבת אבל בחול צריך להטיף ממנו דם ברית. וכן השיב רב יהודאי גאון ז"ל, אבל בנחת, וצריכא מילתא למיבדקיה שפיר בידים ובמראית העין ולא בפרזלא דלא ליעיק ליה, עד כאן דבריו. ואנדרוגינוס פסק רבינו יצחק פאסי ז"ל כר' יהודה. וכן גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מטבילין אותו עד שיתרפא. ונחלק עליו רבינו ישעיה ז"ל ופסק כבית הלל שאין צריך אלא טבילה. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל גר דידעינן ביה שמל בגיותו. כגון ערבי מהול וגבעוני מהול שנתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית הואיל ומתחלה מל שלא לשם מצוה. אבל גר שנתגייר ונודע שנולד מהול והשתא גדול וליכא ערלה כבושה אין צריך להטיף ממנו דם ברית. וסגיא ליה בטבילה והרי הוא כאשה או סריס.
<h2>דף קלז.</h2>
קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא. ואמר שמואל אם חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו. ומעת לעת. והיכא דכאיב ליה חד מאיברוהי לא מהלינן ליה עד דאיברי. ואי אישתכח כחישותא בגופיה. אי נמי דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמיה. דחינן ליה עד דמיברי, אי נמי עד דנפיל ביה דמיה. כדתניא בפרק ר' אליעזר דמילה [קל"ד ע"א] אמר ר' נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאה לפני אשה שמלה בנה ראשון ומת. שני ומת. שלישי הביאתו לפני ראיתי שהוא אדום, (הצצתי ולא ראיתי בו דם ברית), אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו ומלה אותו; וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם הלכתי למדינת קפוטקיא ובאה אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת. שני ומת. שלישי הביאתו לפני ראיתי שהוא ירוק. הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה בתי המתיני עד שיפול בו דמו. ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.
